<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"י</h1>
<h2>דף ב.</h2>
זה סדר הגט בקוצר מלשון רבינו שמשון, יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ואם אין לו יתנו לו במתנה, ויתננו לסופר לכתוב גט לאשתו. ויצוה לסופר בפני שנים כשרים לעדות, שאין קרובים זה לזה ולא לאיש ולאשה, כתוב גט לשם אשתי עד שיהא טוב לדעת הרב. ויצוה בפניהם לעדים, חתמו גט זה לאשתי. ואם הסופר כשר להעיד אין צריך לצוות לו כי אם בפני עד אחד והוא מצטרף. ויש מבררים שני עדים אחרים שיכתוב בפניהם לשמה והם עידי כתיבה. וא"כ יש ג' כתי עדים, עידי צואה ועידי כתיבה ועידי חתימה. ואין זה קרוי חצי דבר, כיון שכל כת מעידה על מה שראתה. ולהסתלק מן הספק טוב לעשות בכת אחת, שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט ואותם עדים יהיו בשעת כתיבה, ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית' אשת פלוני, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט לשם אשתו. ומ"מ אם לא היו שם עידי כתיבה, כשר, כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשמה, דרוב בקיאין (הגר') [הם]. אבל לשליח המוליך צריך לעמוד בשעת כתיבה, שיוכל לומר בפני נכתב בפני נחתם. ומכל מקום מנהג העולם אין לשנות ולהיות אף לבעל עצמו בשעת כתיבה. ואחר כך יקח הסופר הקלף וישרטט י"ב שטין ויחתוך כל המותר מן הקלף. ואחר כך יכתוב הסופר כמו שפי' למעלה. ויזהר שלא יגעו האותיות, שלא יוכל לתקן אחרי כן אם נגעו. ואם ימעט הכתיבה מהיות בשטה אחרונ(י)ה ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, יכתוב אותיות רחבות. ואחר כך יחתמו שני עדים כשרים, ולא הסופר, זה על זה בתחלת שטה שלא בהרחקת יותר שטה אחת מהכתב. אחר שנתיבשו החתימות יבטל הבעל כל מודעות שמסר על הגט. ויבררו שני עדים למסור הגט בפניהם, ויקראו אחד מהעדים הגט ויתנוהו לבעל. ומיד יאמר בעת שנותנו לאשתו, התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. ובשעת קבלתה תפתח ידה ויתננו בתוכה. ואם יהא כל הגט בתוך [ידה] אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שנותנו בתוך ידה, אבל אם לא יהא בתוך ידה בבואו מידו לידה תגביה למעלה מג' קודם שתקבלנו, או תפשוט כנף בגדה למעלה ותקבלנו ומיד יחזרו ויקראוהו ואחר כך מנהג עתה לקורעו וישימו חרם שלא יוציאו לעז על הגט.
ואם עשתה האשה שליח קבלה, יאמר הבעל לשליח, התקבל גט לפלונית' בת פלוני אשתי המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי וביד שליח יהיה שטר הרשאה שעשאתו שליח קבלה וכתבתיהו לעיל. וכשיתנו הגט יחזרו ויכתבו שטר אחר שקבל הגט וחתמו בו בית דין לרווחא דמילתא. ואם בעל שולח גט לאשתו, אם השליח המוליך הגט קרוב צריך שיתננו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדון לבעל ולאשה ושלא יהיו קרובים זה לזה, שאין השליח יכול להצטרף ולהיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירת השליח בפניהם בפני נכתב בפני נחתם. וסמוך לנתינתו יקראוהו ויתנהו לה אחרי כן בפניהם שיראו היטב שזהו הגט שקראו, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם, הא גטך מפלוני בעלך ותקבלי גט זה ותהיה מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לאלתר בפניהם, וקודם נתינה בסמוך יאמר הכל עד בפני נחתם, ועם נתינתו יאמ' בפני נכתב בפני נחתם. וגם אחר נתינה יכול לסיים דבורו, רק שיתחיל בשעת נתינה, ולא יפסיק בדבורו אחר נתינה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו.
<h2>דף ה.</h2>
השיב ר"י, באשה שהביאה כתב חתום בעדים שקבלה גטה במדינת הים ולא מצאה קיום לכתבה. והשיב שמותרת לינשא ולכי אתי בעל תבקש קיום או בירור הגירושין. והוא הדין אם שלחו בית דין חתימתן שבאותו מקום שנתן שם הגט שבפניהם נתגרשה שמותרת לינשא אפילו אין כאן מכירין החתימה כל זה דליכא מערער.
<h2>דף ה:</h2>
השיב הר"ר משה מלונדרש, היכא שאנו יודעים בודאי שזכות הוא לאשה בגט, שיוכל האדם לקבל הגט בלא דעתה. וכן מעשה באדם שהיו לו ב' בנות וקבל קדושין לאחת ולא הזכיר שמה, ובא אחר וקבל כל גטן שהוצרכו שלא מדעתן. וכן אשת משומד שממאן ליתן הגט ולסוף נתרצה, אירע לפני רש"י והורה לקבל הגט שלא מדעתה. גם השיב רש"י, אשה שמינתה שליח בפני עדים לקבל גטה מיד בעלה במקום אחר שהשליח שם והודיעו לשליח ונתרצה שליחותו (הניתנת) [הוגנת] ואפילו לא מינתה שליח ימסור הבעל הגט ליד מי שירצה ויאמר התקבל וזכה בגט זה לאשתי פלונית ומגורשת מיד בקבלתו אם ידוע שזכות הוא לה בגט זה. עוד השיב, שאע"פ שגט ששליח נותן בפני שלשה ודמי למשפט אפילו הכי כיון דקיום שטר מדרבנן יכול ליתנו בלילה. ולא דמי לקיום שטרות בעלמא, דתחלת דין הוא אבל הכא סוף הוא.
<h2>דף ו.</h2>
השיב ר"ת להר"ר [פטר] דשליח הולכה אין צריך עדים ולא חתימת ב"ד להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה, כי הגט שבידו מוכיח. ואפילו למאן דאמר [ס"ד ע"א] דבעל נאמן לומר לפקדון, הני מילי בעיר שהם יחד, דאם איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב. וכי היכי דכשהוא ביד האשה אין הבעל נאמן לומר שלא לגרושין, הוא הדין שליח, כיון שידוע לנו על ידי חתימה שהבעל נתנו לו נאמן לומר לגרושין. ולא דמי לשליח קבלה שצריך כת להעיד בפנינו אמרה, שאין הוכחה שעשאתו שליח אם לא יהיו לו עדים. דאל"כ למה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וכן בארץ ישראל למה צריך קיום חותמים. אבל אם אין ידוע על ידם שעשאו שליח הרי הם כמאן דליתנהו ואין חתימתן מועלת כלום. והני דמצרכי [ו' ע"א] אפילו משכונה לשכונה בפני נכתב בפני נחתם, אי סבירא להו כרב חסדא שליש נאמן לגירושין ניחא, ואי סבירא להו נמי כרב הונא, איכא לאוקומא כגון שלא היה בעל באותה שעה בעיר.
<h2>דף יט:</h2>
זה סדר הגט בקוצר מלשון רבינו שמשון, יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ואם אין לו יתנו לו במתנה, ויתננו לסופר לכתוב גט לאשתו. ויצוה לסופר בפני שנים כשרים לעדות, שאין קרובים זה לזה ולא לאיש ולאשה, כתוב גט לשם אשתי עד שיהא טוב לדעת הרב. ויצוה בפניהם לעדים, חתמו גט זה לאשתי. ואם הסופר כשר להעיד אין צריך לצוות לו כי אם בפני עד אחד והוא מצטרף. ויש מבררים שני עדים אחרים שיכתוב בפניהם לשמה והם עידי כתיבה. וא"כ יש ג' כתי עדים, עידי צואה ועידי כתיבה ועידי חתימה. ואין זה קרוי חצי דבר, כיון שכל כת מעידה על מה שראתה. ולהסתלק מן הספק טוב לעשות בכת אחת, שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט ואותם עדים יהיו בשעת כתיבה, ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית' אשת פלוני, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט לשם אשתו. ומ"מ אם לא היו שם עידי כתיבה, כשר, כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשמה, דרוב בקיאין (הגר') [הם]. אבל לשליח המוליך צריך לעמוד בשעת כתיבה, שיוכל לומר בפני נכתב בפני נחתם. ומכל מקום מנהג העולם אין לשנות ולהיות אף לבעל עצמו בשעת כתיבה. ואחר כך יקח הסופר הקלף וישרטט י"ב שטין ויחתוך כל המותר מן הקלף. ואחר כך יכתוב הסופר כמו שפי' למעלה. ויזהר שלא יגעו האותיות, שלא יוכל לתקן אחרי כן אם נגעו. ואם ימעט הכתיבה מהיות בשטה אחרונ(י)ה ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, יכתוב אותיות רחבות. ואחר כך יחתמו שני עדים כשרים, ולא הסופר, זה על זה בתחלת שטה שלא בהרחקת יותר שטה אחת מהכתב. אחר שנתיבשו החתימות יבטל הבעל כל מודעות שמסר על הגט. ויבררו שני עדים למסור הגט בפניהם, ויקראו אחד מהעדים הגט ויתנוהו לבעל. ומיד יאמר בעת שנותנו לאשתו, התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. ובשעת קבלתה תפתח ידה ויתננו בתוכה. ואם יהא כל הגט בתוך [ידה] אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שנותנו בתוך ידה, אבל אם לא יהא בתוך ידה בבואו מידו לידה תגביה למעלה מג' קודם שתקבלנו, או תפשוט כנף בגדה למעלה ותקבלנו ומיד יחזרו ויקראוהו ואחר כך מנהג עתה לקורעו וישימו חרם שלא יוציאו לעז על הגט.
ואם עשתה האשה שליח קבלה, יאמר הבעל לשליח, התקבל גט לפלונית' בת פלוני אשתי המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי וביד שליח יהיה שטר הרשאה שעשאתו שליח קבלה וכתבתיהו לעיל. וכשיתנו הגט יחזרו ויכתבו שטר אחר שקבל הגט וחתמו בו בית דין לרווחא דמילתא. ואם בעל שולח גט לאשתו, אם השליח המוליך הגט קרוב צריך שיתננו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדון לבעל ולאשה ושלא יהיו קרובים זה לזה, שאין השליח יכול להצטרף ולהיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירת השליח בפניהם בפני נכתב בפני נחתם. וסמוך לנתינתו יקראוהו ויתנהו לה אחרי כן בפניהם שיראו היטב שזהו הגט שקראו, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם, הא גטך מפלוני בעלך ותקבלי גט זה ותהיה מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לאלתר בפניהם, וקודם נתינה בסמוך יאמר הכל עד בפני נחתם, ועם נתינתו יאמ' בפני נכתב בפני נחתם. וגם אחר נתינה יכול לסיים דבורו, רק שיתחיל בשעת נתינה, ולא יפסיק בדבורו אחר נתינה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו.
<h2>דף כג:</h2>
השיב ר"י, באשה שהביאה כתב חתום בעדים שקבלה גטה במדינת הים ולא מצאה קיום לכתבה. והשיב שמותרת לינשא ולכי אתי בעל תבקש קיום או בירור הגירושין. והוא הדין אם שלחו בית דין חתימתן שבאותו מקום שנתן שם הגט שבפניהם נתגרשה שמותרת לינשא אפילו אין כאן מכירין החתימה כל זה דליכא מערער.
<h2>דף לד.</h2>
השיב רש"י, על אשה שעשת[ה] שליח לקבלה ונתעצל השליח ומנתה שליח אחר והשני (אבל) [קבל] גט שאינו הגון ושמע הראשון ונתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקבל גט כשר, שלא בטלה שליחות קמא בשביל בתרא, שלא מצינו שליח בטל בגלויי דעתא. ועוד אביי ורבא נחלקו בגלויי דעתא והלכתא כאביי דלאו מילתא היא כ"ש הכא דאנן סהדי שאין גלוי דעת לבטל אך לחזור אחר גירושין וכל הקודם זכה.
מעשה בבחור שנתן גט לאשתו ונשאת לאחר וקודם נשואין בא הבחור לפני ר"ת והוציא לעז על הגט שכדת משה היה כתוב ברי"ש וכשבא לחופה לא (רצו) [רצה] ליהנות מן הסעודה, והכריח רבנו [תם] הבחור לכתוב הגט כשר. ואומר ר"ת, שיש לחוש לאותו קול, וכן לכל קול היוצא מקדושין וגירושין אפילו ידוע שלא ימצא לבסוף אמת, כיון שקול פסול הוא. אבל דהטוב והמטיב לבטל הגט לאו קלא הוא דפסקינן כאביי [ל"ד ע"א]. ורצה ר"ת להוציא [מן] השני זאת שנשא אחרי הקול.
<h2>דף לד:</h2>
כתב הר"י מקורבוייל, שאין צריך לכתוב בגט יצחק המכונה [הקא], דזה שם נערות שאינו חלוק, וכן פרץ פירכין אהרן ארונין, אבל שם החלוק מהכנוי יכתוב גם הכנוי.
<h2>דף סב:</h2>
זה סדר הגט בקוצר מלשון רבינו שמשון, יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ואם אין לו יתנו לו במתנה, ויתננו לסופר לכתוב גט לאשתו. ויצוה לסופר בפני שנים כשרים לעדות, שאין קרובים זה לזה ולא לאיש ולאשה, כתוב גט לשם אשתי עד שיהא טוב לדעת הרב. ויצוה בפניהם לעדים, חתמו גט זה לאשתי. ואם הסופר כשר להעיד אין צריך לצוות לו כי אם בפני עד אחד והוא מצטרף. ויש מבררים שני עדים אחרים שיכתוב בפניהם לשמה והם עידי כתיבה. וא"כ יש ג' כתי עדים, עידי צואה ועידי כתיבה ועידי חתימה. ואין זה קרוי חצי דבר, כיון שכל כת מעידה על מה שראתה. ולהסתלק מן הספק טוב לעשות בכת אחת, שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט ואותם עדים יהיו בשעת כתיבה, ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית' אשת פלוני, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט לשם אשתו. ומ"מ אם לא היו שם עידי כתיבה, כשר, כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשמה, דרוב בקיאין (הגר') [הם]. אבל לשליח המוליך צריך לעמוד בשעת כתיבה, שיוכל לומר בפני נכתב בפני נחתם. ומכל מקום מנהג העולם אין לשנות ולהיות אף לבעל עצמו בשעת כתיבה. ואחר כך יקח הסופר הקלף וישרטט י"ב שטין ויחתוך כל המותר מן הקלף. ואחר כך יכתוב הסופר כמו שפי' למעלה. ויזהר שלא יגעו האותיות, שלא יוכל לתקן אחרי כן אם נגעו. ואם ימעט הכתיבה מהיות בשטה אחרונ(י)ה ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, יכתוב אותיות רחבות. ואחר כך יחתמו שני עדים כשרים, ולא הסופר, זה על זה בתחלת שטה שלא בהרחקת יותר שטה אחת מהכתב. אחר שנתיבשו החתימות יבטל הבעל כל מודעות שמסר על הגט. ויבררו שני עדים למסור הגט בפניהם, ויקראו אחד מהעדים הגט ויתנוהו לבעל. ומיד יאמר בעת שנותנו לאשתו, התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. ובשעת קבלתה תפתח ידה ויתננו בתוכה. ואם יהא כל הגט בתוך [ידה] אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שנותנו בתוך ידה, אבל אם לא יהא בתוך ידה בבואו מידו לידה תגביה למעלה מג' קודם שתקבלנו, או תפשוט כנף בגדה למעלה ותקבלנו ומיד יחזרו ויקראוהו ואחר כך מנהג עתה לקורעו וישימו חרם שלא יוציאו לעז על הגט.
ואם עשתה האשה שליח קבלה, יאמר הבעל לשליח, התקבל גט לפלונית' בת פלוני אשתי המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי וביד שליח יהיה שטר הרשאה שעשאתו שליח קבלה וכתבתיהו לעיל. וכשיתנו הגט יחזרו ויכתבו שטר אחר שקבל הגט וחתמו בו בית דין לרווחא דמילתא. ואם בעל שולח גט לאשתו, אם השליח המוליך הגט קרוב צריך שיתננו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדון לבעל ולאשה ושלא יהיו קרובים זה לזה, שאין השליח יכול להצטרף ולהיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירת השליח בפניהם בפני נכתב בפני נחתם. וסמוך לנתינתו יקראוהו ויתנהו לה אחרי כן בפניהם שיראו היטב שזהו הגט שקראו, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם, הא גטך מפלוני בעלך ותקבלי גט זה ותהיה מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לאלתר בפניהם, וקודם נתינה בסמוך יאמר הכל עד בפני נחתם, ועם נתינתו יאמ' בפני נכתב בפני נחתם. וגם אחר נתינה יכול לסיים דבורו, רק שיתחיל בשעת נתינה, ולא יפסיק בדבורו אחר נתינה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו.
השיב הר"ר משה מלונדרש, היכא שאנו יודעים בודאי שזכות הוא לאשה בגט, שיוכל האדם לקבל הגט בלא דעתה. וכן מעשה באדם שהיו לו ב' בנות וקבל קדושין לאחת ולא הזכיר שמה, ובא אחר וקבל כל גטן שהוצרכו שלא מדעתן. וכן אשת משומד שממאן ליתן הגט ולסוף נתרצה, אירע לפני רש"י והורה לקבל הגט שלא מדעתה. גם השיב רש"י, אשה שמינתה שליח בפני עדים לקבל גטה מיד בעלה במקום אחר שהשליח שם והודיעו לשליח ונתרצה שליחותו (הניתנת) [הוגנת] ואפילו לא מינתה שליח ימסור הבעל הגט ליד מי שירצה ויאמר התקבל וזכה בגט זה לאשתי פלונית ומגורשת מיד בקבלתו אם ידוע שזכות הוא לה בגט זה. עוד השיב, שאע"פ שגט ששליח נותן בפני שלשה ודמי למשפט אפילו הכי כיון דקיום שטר מדרבנן יכול ליתנו בלילה. ולא דמי לקיום שטרות בעלמא, דתחלת דין הוא אבל הכא סוף הוא.
השיב ר"י, באשה שהביאה כתב חתום בעדים שקבלה גטה במדינת הים ולא מצאה קיום לכתבה. והשיב שמותרת לינשא ולכי אתי בעל תבקש קיום או בירור הגירושין. והוא הדין אם שלחו בית דין חתימתן שבאותו מקום שנתן שם הגט שבפניהם נתגרשה שמותרת לינשא אפילו אין כאן מכירין החתימה כל זה דליכא מערער.
<h2>דף סד.</h2>
השיב ר"ת להר"ר [פטר] דשליח הולכה אין צריך עדים ולא חתימת ב"ד להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה, כי הגט שבידו מוכיח. ואפילו למאן דאמר [ס"ד ע"א] דבעל נאמן לומר לפקדון, הני מילי בעיר שהם יחד, דאם איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב. וכי היכי דכשהוא ביד האשה אין הבעל נאמן לומר שלא לגרושין, הוא הדין שליח, כיון שידוע לנו על ידי חתימה שהבעל נתנו לו נאמן לומר לגרושין. ולא דמי לשליח קבלה שצריך כת להעיד בפנינו אמרה, שאין הוכחה שעשאתו שליח אם לא יהיו לו עדים. דאל"כ למה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וכן בארץ ישראל למה צריך קיום חותמים. אבל אם אין ידוע על ידם שעשאו שליח הרי הם כמאן דליתנהו ואין חתימתן מועלת כלום. והני דמצרכי [ו' ע"א] אפילו משכונה לשכונה בפני נכתב בפני נחתם, אי סבירא להו כרב חסדא שליש נאמן לגירושין ניחא, ואי סבירא להו נמי כרב הונא, איכא לאוקומא כגון שלא היה בעל באותה שעה בעיר.
<h2>דף עח.</h2>
זה סדר הגט בקוצר מלשון רבינו שמשון, יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ואם אין לו יתנו לו במתנה, ויתננו לסופר לכתוב גט לאשתו. ויצוה לסופר בפני שנים כשרים לעדות, שאין קרובים זה לזה ולא לאיש ולאשה, כתוב גט לשם אשתי עד שיהא טוב לדעת הרב. ויצוה בפניהם לעדים, חתמו גט זה לאשתי. ואם הסופר כשר להעיד אין צריך לצוות לו כי אם בפני עד אחד והוא מצטרף. ויש מבררים שני עדים אחרים שיכתוב בפניהם לשמה והם עידי כתיבה. וא"כ יש ג' כתי עדים, עידי צואה ועידי כתיבה ועידי חתימה. ואין זה קרוי חצי דבר, כיון שכל כת מעידה על מה שראתה. ולהסתלק מן הספק טוב לעשות בכת אחת, שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט ואותם עדים יהיו בשעת כתיבה, ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית' אשת פלוני, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט לשם אשתו. ומ"מ אם לא היו שם עידי כתיבה, כשר, כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשמה, דרוב בקיאין (הגר') [הם]. אבל לשליח המוליך צריך לעמוד בשעת כתיבה, שיוכל לומר בפני נכתב בפני נחתם. ומכל מקום מנהג העולם אין לשנות ולהיות אף לבעל עצמו בשעת כתיבה. ואחר כך יקח הסופר הקלף וישרטט י"ב שטין ויחתוך כל המותר מן הקלף. ואחר כך יכתוב הסופר כמו שפי' למעלה. ויזהר שלא יגעו האותיות, שלא יוכל לתקן אחרי כן אם נגעו. ואם ימעט הכתיבה מהיות בשטה אחרונ(י)ה ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, יכתוב אותיות רחבות. ואחר כך יחתמו שני עדים כשרים, ולא הסופר, זה על זה בתחלת שטה שלא בהרחקת יותר שטה אחת מהכתב. אחר שנתיבשו החתימות יבטל הבעל כל מודעות שמסר על הגט. ויבררו שני עדים למסור הגט בפניהם, ויקראו אחד מהעדים הגט ויתנוהו לבעל. ומיד יאמר בעת שנותנו לאשתו, התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. ובשעת קבלתה תפתח ידה ויתננו בתוכה. ואם יהא כל הגט בתוך [ידה] אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שנותנו בתוך ידה, אבל אם לא יהא בתוך ידה בבואו מידו לידה תגביה למעלה מג' קודם שתקבלנו, או תפשוט כנף בגדה למעלה ותקבלנו ומיד יחזרו ויקראוהו ואחר כך מנהג עתה לקורעו וישימו חרם שלא יוציאו לעז על הגט.
ואם עשתה האשה שליח קבלה, יאמר הבעל לשליח, התקבל גט לפלונית' בת פלוני אשתי המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי וביד שליח יהיה שטר הרשאה שעשאתו שליח קבלה וכתבתיהו לעיל. וכשיתנו הגט יחזרו ויכתבו שטר אחר שקבל הגט וחתמו בו בית דין לרווחא דמילתא. ואם בעל שולח גט לאשתו, אם השליח המוליך הגט קרוב צריך שיתננו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדון לבעל ולאשה ושלא יהיו קרובים זה לזה, שאין השליח יכול להצטרף ולהיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירת השליח בפניהם בפני נכתב בפני נחתם. וסמוך לנתינתו יקראוהו ויתנהו לה אחרי כן בפניהם שיראו היטב שזהו הגט שקראו, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם, הא גטך מפלוני בעלך ותקבלי גט זה ותהיה מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לאלתר בפניהם, וקודם נתינה בסמוך יאמר הכל עד בפני נחתם, ועם נתינתו יאמ' בפני נכתב בפני נחתם. וגם אחר נתינה יכול לסיים דבורו, רק שיתחיל בשעת נתינה, ולא יפסיק בדבורו אחר נתינה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו.
<h2>דף פה.</h2>
זה סדר הגט בקוצר מלשון רבינו שמשון, יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ואם אין לו יתנו לו במתנה, ויתננו לסופר לכתוב גט לאשתו. ויצוה לסופר בפני שנים כשרים לעדות, שאין קרובים זה לזה ולא לאיש ולאשה, כתוב גט לשם אשתי עד שיהא טוב לדעת הרב. ויצוה בפניהם לעדים, חתמו גט זה לאשתי. ואם הסופר כשר להעיד אין צריך לצוות לו כי אם בפני עד אחד והוא מצטרף. ויש מבררים שני עדים אחרים שיכתוב בפניהם לשמה והם עידי כתיבה. וא"כ יש ג' כתי עדים, עידי צואה ועידי כתיבה ועידי חתימה. ואין זה קרוי חצי דבר, כיון שכל כת מעידה על מה שראתה. ולהסתלק מן הספק טוב לעשות בכת אחת, שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט ואותם עדים יהיו בשעת כתיבה, ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית' אשת פלוני, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט לשם אשתו. ומ"מ אם לא היו שם עידי כתיבה, כשר, כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו לשמה מסתמא כתבו לשמה, דרוב בקיאין (הגר') [הם]. אבל לשליח המוליך צריך לעמוד בשעת כתיבה, שיוכל לומר בפני נכתב בפני נחתם. ומכל מקום מנהג העולם אין לשנות ולהיות אף לבעל עצמו בשעת כתיבה. ואחר כך יקח הסופר הקלף וישרטט י"ב שטין ויחתוך כל המותר מן הקלף. ואחר כך יכתוב הסופר כמו שפי' למעלה. ויזהר שלא יגעו האותיות, שלא יוכל לתקן אחרי כן אם נגעו. ואם ימעט הכתיבה מהיות בשטה אחרונ(י)ה ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, יכתוב אותיות רחבות. ואחר כך יחתמו שני עדים כשרים, ולא הסופר, זה על זה בתחלת שטה שלא בהרחקת יותר שטה אחת מהכתב. אחר שנתיבשו החתימות יבטל הבעל כל מודעות שמסר על הגט. ויבררו שני עדים למסור הגט בפניהם, ויקראו אחד מהעדים הגט ויתנוהו לבעל. ומיד יאמר בעת שנותנו לאשתו, התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. ובשעת קבלתה תפתח ידה ויתננו בתוכה. ואם יהא כל הגט בתוך [ידה] אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שנותנו בתוך ידה, אבל אם לא יהא בתוך ידה בבואו מידו לידה תגביה למעלה מג' קודם שתקבלנו, או תפשוט כנף בגדה למעלה ותקבלנו ומיד יחזרו ויקראוהו ואחר כך מנהג עתה לקורעו וישימו חרם שלא יוציאו לעז על הגט.
ואם עשתה האשה שליח קבלה, יאמר הבעל לשליח, התקבל גט לפלונית' בת פלוני אשתי המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי וביד שליח יהיה שטר הרשאה שעשאתו שליח קבלה וכתבתיהו לעיל. וכשיתנו הגט יחזרו ויכתבו שטר אחר שקבל הגט וחתמו בו בית דין לרווחא דמילתא. ואם בעל שולח גט לאשתו, אם השליח המוליך הגט קרוב צריך שיתננו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדון לבעל ולאשה ושלא יהיו קרובים זה לזה, שאין השליח יכול להצטרף ולהיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירת השליח בפניהם בפני נכתב בפני נחתם. וסמוך לנתינתו יקראוהו ויתנהו לה אחרי כן בפניהם שיראו היטב שזהו הגט שקראו, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם, הא גטך מפלוני בעלך ותקבלי גט זה ותהיה מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לאלתר בפניהם, וקודם נתינה בסמוך יאמר הכל עד בפני נחתם, ועם נתינתו יאמ' בפני נכתב בפני נחתם. וגם אחר נתינה יכול לסיים דבורו, רק שיתחיל בשעת נתינה, ולא יפסיק בדבורו אחר נתינה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו.
<h2>דף פח:</h2>
פסק ר"ת, דאם אין אדם רוצה ליתן שיכולין הקהל להדירו מנכסיהם דאין זה עישוי, ופסק הרי"ט, שהעובר על גזירת קדמונים מעשין אותו לגרש כאשר מעשין לפסולות וכן למקדש אשה שלא מדעת מאחד שבקרוביה אם ישנו בארץ הדין להחרימו ולנדותו ולהדירו ולענשו על פי המלך והשרים ולא ימולו בנו ולא יקברוהו אם לא יגרש מדעתו בגט כשר על פי חכמי עירו. ואומר ר"ת, שאפילו אם קידש אדם אשה כדת משה וישראל ולבסוף אין האשה חפצה בו מן הדין אין לכופו לא בישראל ולא בגוים, אך אם נחבש בידי גוים בעבור מס או דבר אחר יכולים לומר לו, לא נעזור לך להתירך מתפישה אם לא תגרש פלונית בגט כשר. ואין זו כפייה, כיון שאין עושין לו דבר רע ואפילו על ידי שליח כי אם למנוע לעזור לו.
<h2>דף צ.</h2>
מעשה בבחור שנתן גט לאשתו ונשאת לאחר וקודם נשואין בא הבחור לפני ר"ת והוציא לעז על הגט שכדת משה היה כתוב ברי"ש וכשבא לחופה לא (רצו) [רצה] ליהנות מן הסעודה, והכריח רבנו [תם] הבחור לכתוב הגט כשר. ואומר ר"ת, שיש לחוש לאותו קול, וכן לכל קול היוצא מקדושין וגירושין אפילו ידוע שלא ימצא לבסוף אמת, כיון שקול פסול הוא. אבל דהטוב והמטיב לבטל הגט לאו קלא הוא דפסקינן כאביי [ל"ד ע"א]. ורצה ר"ת להוציא [מן] השני זאת שנשא אחרי הקול.
